לפני עשרים שנה (נו, קצת יותר) הייתי סטודנטית בבר-אילן, בין השאר לקחתי קורס בציד מכשפות ולבסוף יצא מזה ספר מגירה "זר של קוצים". האמנתי מאוד בספר. חשבתי לעצמי, למה לא לנסות לשלוח אותו למו"לים.
שלחתי אותו לשניים וביניהם לרם אורן, שהייתה לו הוצאה לאור בשם "קשת".
הדפסתי עותק בחנות הסטודנטים, כרכתי עם ספירלה (הספר נראה כמו עבודת סמינריון ☺️ למרצה), כריכה שקופה והכול, והייתי נרגשת כשעמדתי בדואר לשלוח אותו הלאה. המתנתי בציפיה לשמוע ממנו.
כעבור מספר ימים, קיבלתי שיחת טלפון.
על הקו, רם אורן בכבודו ובעצמו. מרגש. אבל וואו, כל כך מהר? או שזה טוב או שזה לא טוב.
השיחה הייתה נעימה ומחמיאה. איזה איש מקסים, סיפר לי שקרא את כתב היד ואהב את הכתיבה, אבל שההוצאה שלו מוציאה לרוב את ספריו ופחות של אחרים. הוא הקדיש זמן רב לתת לי טיפים, והמליץ לי על שלל מו"לים קטנים שיאהבו את העלילה והסגנון שלי ושכדאי שאפנה אליהם.
בנוסף, הסב את תשומת ליבי לעובדה אחת, העלילה שלי אינה מתרחשת בארץ, אינה עוסקת בישראלים או יהודים. המליץ בחום "לגייר" את העלילה. חשבתי לעצמי, איך אגייר את הפוריטנים למען השם? כל הספר בנוי על הזרם הנוצרי הזה, כל ההתנהלות של הגיבורים והחברה סביבם, כל העלילה, איפיונים של ציד מכשפות של האירופאים… מה לגייר? זה פשוט יאלץ אותי לכתוב הכול מחדש. לא היו בי תעצומות נפש להתחיל הכול מאפס.
הספר חזר למגירה, לא שלחתי אותו לאף מו"ל.
אגב, למו"ל הנוסף ששלחתי בזמנו דווקא התקשרתי (לפני השיחה עם רם אורן). גם הוא היה מלא בסופרלטיבים, אך לבסוף דבר לא התרקם מזה ואולי אני נסוגתי, כבר לא זוכרת.
אז בחודש מרץ האחרון, שנת 2019, לאחר ארבעה ספרים שהוצאתי לאור, יצא לאור גם "זר של קוצים", זקן ספריי.
לא גיירתי אותו. יש לו את האספקט המיוחד שלו, אם הייתי מגיירת ומעבירה לישראל או עושה דמויות יהודיות, היה יוצא לי ספר שמדבר על רדיפה אנטישמית או בעל ציביון תנכ"י. לא זו הייתה כוונתי בעת כתיבת הספר. מה שריתק אותי בכתיבתו היה אותו זרם דתי שעליו למדתי, הפוריטנים והלך הרוח שלהם, התפיסה הדתית שלהם, אותו הרקע הפוליטי-היסטורי-דתי שעליו למדתי בקורס באוניברסיטה, וכמובן מעמד האישה כפי שהיה באותה תקופה.
רצה ה' והספר נרכש על ידי רבים, ומקבל פידבק טוב, מגוייר או לא.
עם זאת, דבריו של רם כן פעפעו אצלי, וישנו ספר מגירה שגיירתי לפני הוצאתו לאור, והוא "אי התפוחים". גיירתי את העלילה והגיבורים, ליהודים מתבוללים בלונדון הויקטוריאנית. למדתי את נושא ההתבוללות במאה ה- 19 באירופה, והיה מעניין ומרתק לכתוב קטעים חדשים, הנוגעים לחיבוטי הנפש של הגיבורה הראשית, בת למהגרים יהודיים מרוסיה.
מקווה שאתם נהנים באותה מידה מהעלילה והכתיבה ולא משנה מה האמונה של הגיבורים שלי. אני אוהבת כתיבה חופשית, שלוקחת אותי בדמיוני לכל מקום, תקופה ואמונה. כסופרת מגירה, אני כותבת לעצמי ומה שמרתק אותי. שמחה שאתם מתחברים.
מה פרץ הנוסטלגיה הזה? נזכרתי בכך בעקבות שיחה עם חברה הבוקר.
יום בחירות נפלא וחג דמוקרטיה שמח לכם.
הילה ארוון
פוסטים אחרונים מאת הילה ארוון (הצג הכל)
- חגיגות May Day באביב מסוכנות לציבור הרחב, האומנם? הו, הפוריטנים - 12 במאי 2019
- יום השואה הפרטי שלי וההקשר שלו ל"כחותם על לבך" - 2 במאי 2019
- מה רם אורן חשב על זר של קוצים? - 9 באפריל 2019