בספרים שלי מופיעות אמיתות שלא מקובלות בימינו, אני מתכוונת לרוב לריבוד החברתי ולפער בין העניים לעשירים וכן למעמד האישה, היחס אליה והאמונות התפלות שהיו קיימות בנוגע אליה.
הנושאים הללו: ריבוד חברתי ומעמד האישה, נידונים בהרחבה בשני ספריי "אי התפוחים" ו"זר של קוצים".
אני רוצה להיכנס לרזולוציה יותר עמוקה לגבי מעמד האישה כפי שמתבטא בספר "זר של קוצים" ולאו דווקא ב"אי התפוחים", עליו נדבר בהזדמנות אחרת. שימו לב, המאמר מכיל ספויילרים ולכן מי שטרם קרא את הספר, אני מציעה שלא יקרא את ההמשך.
בימי הביניים, עם עליית כוחה של הכנסייה הקתולית, האמינו הנוצרים באירופה שיש כוחות אופל שמסתובבים בין בני האדם. הם האמינו ששליחיו של השטן, רוצים לפתות את בני האדם לעבודת אותו ולגנוב את נשמותיהם. הם ממש האמינו ששדים ויצורים מוזרים מסתובבים ביניהם. זה יכול להיות השכן בבית הסמוך או השכנה הצעירה והיפה ששואבת מים בבאר מדי יום.
מבחינת הכנסייה היה צריך למנוע את גזל הנשמות הטהורות של המאמינים הנוצרים וכל האמצעים היו כשרים – כולל עינויים בחקירה, הלשנות, חרמות וכולי. כמובן שהעונש היה פומבי, משפיל ומרתיע למי שאשמתו הוכחה. לרוב היה העונש מוות נוראי.
הערת ביניים, שמתם לב שאצלי המכשפה לא מועלית על המוקד אלא גוזרים עליה דין מוות בתלייה? הסיבה לכך היא שבאמריקה תלו מכשפות ולא שרפו כמו באירופה.
נחזור לעיקר, אני יודעת שיש שקראו את הספר "זר של קוצים" ושמעו דרך דמות הכומר הפוריטני ווסט מילים קשות על הנשים (האישה כדמות מפתה ובוגדנית, כשטנית ותככנית) או קראו את סצנות החקירה, הכליאה והעינויים של הדמות הראשית בספר, כריסטה אנדרוז – וגלגלו עיניים.
אני יודעת שיש אנשים שלא התחברו בגלל זה לספר, שלטעמם הגזמתי בתיאורים (נרות למיסה השחורה מחבל הטבור של התינוקות, נו באמת! מאיפה היא ממציאה את השטויות הללו???), שהלכתי רחוק מדי (להטביע את החשודה בכישוף במי הנחל), שאני פנטזיונרית (הקרבת תינוקות)…
אבל לא.
האישומים ושיטות החקירה באותם הזמנים היו הרבה יותר איומים ממה שאתם יכולים לתאר לעצמכם למי שנחשד בכישוף (גברים ונשים). במסגרת לימודיי באוניברסיטת בר אילן בחוג להיסטוריה כללית, השתתפתי בקורס על ציד המכשפות. שם ניצת הרעיון לספר. בין השאר למדנו את הבסיס לכל ציד מכשפות הבקיא במלאכתו, חיבור מהמאה ה־15 שנקרא בלטינית "Malleus Maleficarum", ובעברית פטיש המכשפות, שנכתב על ידי אינקוויזיטור גרמני וחברו התיאולוג. בתחילה החיבור זכה לבוז, אך כאשר האפיפיור אישר אותו ניתנה לו תשומת לב. הספר הפך לרב מכר בקרב אנשי כנסייה ודעך עם השנים. הוא זכה לעדנה כשקמו כתות נוצריות חדשות שיצאו מהכנסייה הקתולית, ברפורמציה הפרוטסטנטית.
"פטיש המכשפות", רק שם החיבור מצליח לצמרר. תארו לכם אישה מסכנה שהואשמה בכישוף (אולי מרפאה עממית תמימה, שמישהו מהכפר לא אהב את הטיפול שלה או סתם מיילדת שאיתרע מזלה והתינוק שבמשמרת שלה נולד מת, או זקנה בודדה שגרה עם חתול וכולי…) אילו שיטות חקירה הייתה צריכה לעבור…
בספר "זר של קוצים" התיאורים של החקירות שעברה כריסטה הם טעימה קלה ממה שהיה קיים בעבר.
במקור, בכתב היד ששכב 20 שנה במגירה, כתבתי עינויים ממש קשים ואותנטיים לתקופה, בהשראת שיטות עינויים שעליהן קראתי במאמרים ובספרי ההיסטוריה בזמן לימודיי. תקופה בה הייתי צעירה ונועזת יותר.
לפני שנה, בשכתוב הספר לקראת הוצאתו לאור, חסכתי את התיאורים הקשים מכם וממני. הם באמת היו מזעזעים. נראה לי שמה ששונה הוא שמאז ימי כרווקה הפכתי לאימא ולרגישה יותר, בטח בכל הקשור לרוע כלפי תינוקות או תיאור של עינויים וכאב. גם את סצנת אופן הרציחות בספר עידנתי וריככתי (קוראות הבטא שלי עמדו על זה בתוקף)… על אף שיש מכשפות מיילדות שהואשמו בדיוק בכך.
למעלה בתמונה אזהרה שהוצאתי בזמן המכירה המוקדמת. אתם רואים, אכפת לי מכם.
