הספרים שלי מובילים אותי לכל מיני מקומות מעניינים בעולם.
בעקבות תחקיר אופנה שערכתי בעת שכתוב ספר המגירה שלי "זר של קוצים" (שיצא לאור במרץ 2019), למדתי על הלבוש של אמריקה במושבות הפוריטניות, שם מתרחשת עלילת הספר. אצל הפוריטנים הכל היה פרקטי, משעמם ותכליתי. ולמרות זאת ננפץ פה מיתוס ידוע, הם לא לבשו רק שחור לבן. על אף שהתנגדו לתחרה ולראוותנות ודגלו בצניעות, הם לבשו בגדים צבעוניים. את השחורים, שהחשיבו לצבע חגיגי ומשדר יוקרתיות, השאירו לימי ראשון. אז כן, הם התנגדו לאריגים יקרים ומנקרי עיניים, לקישוטים של סרטים, סלסולים ותחרות, אבל גם בחברה הפוריטנית אפשר היה להבחין בין המעמדות על פי הבגד שלבשו.
עתה בכתיבת הספר השישי, רומן היסטורי שאף הוא המתרחש באנגליה ואמריקה, לאחר סיום תקופת שלטונו בעלת האדיקות הדתית של אוליבר קרומוול (הפוריטני) שהשתלט בהפיכה על הממלכה והוציא להורג את המלך צ'ארלס הראשון – אני מגלה כי חלה מהפכה גם באופנה של המאה ה־17. תקופת הרסטורציה, שהיא חזרתו לכס המלוכה של המלך צ'ארלס השני, יורשו של המלך הקודם, החזירה את הצבעים לבגדים, את הקישוטים ואת מגוון האריגים. גם העליזות חזרה לחיי האנגלים, התיאטראות שנסגרו בתקופת קרומוול נפתחו שוב, חזרה המוזיקה, חזר חג המולד שבוטל על ידי הפוריטנים (וביטולו נמשך עדיין במושבות בצפון אמריקה עוד זמן רב) וגם המתירנות חגגה.
אחרי תקופה של אדיקות דתית והמון הגבלות של צניעות, נפרצו כל הגבולות במדיניות אופנתית שהכתיב המלך צ'ארלס השני. השמלות הפכו להיות רפויות יותר, עתירות בד וצבעוניות לעין, ראוותניות, ובכלל הורגשה קלילות בכל. אם תבחנו את הדיוקנאות של בנות האצולה, שצויירו באותה התקופה, תגלו נשים עם מחשופים עמוקים. אפילו שד חצוף שמציץ החוצה. נכון, באומנות תמיד היו תמונות חושפניות של נשים אבל של נשים אנונימיות, מודליסטיות של ציירים, ולא של נשים ממעמד האצולה. הפעם היה מדובר בהתרסה.
הצבעים כחול/תכלת וזהב היו הצבעים הפופולריים באותה העת, מכוון שהיו שנואים על קרומוול, ואיתם חזרו צבעים רבים לפרטי הלבוש. לאופנת הגברים נכנסו פאות מסולסלות וארוכות משיער אדם או סוס (אופנה שהגיעה מארמון המלוכה של צרפת – האויבת של אנגליה, אופנה שהכתיב לואי ה־14), הג'קטים של הגברים התארכו, האריגים שבהם השתמשו היו צבעוניים, העליוניות היו מקושטות בסרטים של סאטן וקטיפה. עניבת תחרה שירדה עד אל החזה (Cravat באנגלית או Jabot בצרפתית) נכנסה לאופנה. הכול הפך יותר עליז ומצועצע. בתנאי שנולדת למעמד הנכון והעשיר.
ומה לגבי הילדים? הילדים התלבשו כמו המבוגרים. הו, כן.
כל זה בחצר המלכות האנגלית. נעבור רגע לספרד של המאה ה־17.
במהלך חיפוש אחר מידע על האופנה באנגליה מצאתי שלחצר המלכות הספרדית הייתה תרומה משלה לאופנה המקומית, אומנם לא לטעמי ותיכף תבינו מדוע.
התרומה הראשונה: חצאית שמתרחבת מתחת למותניים, אך ללא נפח באזור הישבן מאחור. צורה כזאת התקבלה בזכות ה־Panniers, סוג של חצאית חישוקים צרה.
התרומה השנייה: תסרוקת בצורת קשת לשיער. כן, מראה די מוזר מבחינה ארכיטקטונית. התסרוקת הייתה שילוב של שערן הטבעי של הילדות/נשים מבנות האצולה/נסיכות ושל תוספות שיער.
אז מה הגורם לעיצוב הצורות המוזרות הללו של החצאית והתסרוקת, ששתיהן אגב מזכירות קשת?
לפי ההסבר של מומחית האופנה פרופ' Amanda Hallay Heath מדובר בסמל פוליטי. באותה תקופה כבשו הספרדים איזורים נרחבים מדרום אמריקה, וקיבלו את ההשראה לעיצוב החצאית והתסרוקת מכתרי המלכות האצטקיים. כידוע הספרדים די חיסלו את המקומיים, והאלמנט האופנתי הזה סימל את חוזקם, את התפשטותם ואת כיבוש התרבות האצטקית שלצערנו הם הכחידו.
כשטיילתי לפני שנה במדריד ראיתי המון פארפרזות של תמונת הנסיכה באומנות, על חולצות, בפסלי רחוב צבעוניים של דמותה, בגלויות לתיירים וכולי. לא הבנתי למה האופנה המוזרה הזאת זכתה לכל כך הרבה תהודה במדריד. עכשיו אני יודעת מה הסיבה.
קראתי את כל הספרים שלך ורוצה שגם הבת שלי תקרא. יש איזשהו ספר באנגלית, אנחנו גרים בקנדה. תודה