"אי התפוחים" כמעט נטול זקנים ושפמים על אף שבתקופה הוויקטוריאנית נהוג היה להתהדר בשפמים ארוכים וזקנים מטופחים, ובואו לא נשכח את פאות הלחיים (טוב, פאות הלחיים הארוכות החלו בכלל בתקופה הקודמת ברג'ינסי). וכמה שאני מדמיינת חזק אני לא יכולה לראות את שני הגיבורים שלי שם, אנתוני ודארן, עם שפם ארוך לי עד כתפיים. איך מתנשקים ככה? מסבך את התיאורים. אבל אני למודת ניסיון תיאורי נשיקות עם זקנים ושפמים, ראו ב"כחותם על ליבך" (רודולפו), ויהיו מלא מאלה גם בספר הבא שלי "זר של קוצים". אין אפס, חייבת להתחשב בתרבות האופיינית ללוקיישן שבו העלילה מתרחשת, והפוריטנים מה לעשות, אהבו שפמים וזקנים מחודדים. נו, טוב זו המאה ה־17 שאהבה את סוג שיער הפנים הזה והכול הוכתב מארמון המלוכה בכלל, אבל זה ב"זר של קוצים", בואו נחזור אל "אי התפוחים".
תחקיר היסטורי לספר, כולל הכול. גם מנהגים, גינונים, דעות, פוליטיקה מקומית ודיפלומטיה, אופנה וקולינריה. הכול. בין השאר קראתי לגבי שיער פנים של הגברים בתקופה הוויקטוריאנית. כן, המונח נשמע יותר טוב באנגלית אבל הלאמתי לצורך המאמר שלנו.
נקצר לכם את התחקיר, הסיבה לשפמי הענק ולפאות הלחיים המוזרות של הבריטים במאה ה־19, היא הכיבושים של האימפריה הבריטית וקשרי מסחר עם המזרח הרחוק והקרוב יותר.
נקצר לכם את התחקיר, הסיבה לשפמי הענק ולפאות הלחיים המוזרות של הבריטים במאה ה־19, היא הכיבושים של האימפריה הבריטית וקשרי מסחר עם המזרח הרחוק והקרוב יותר.
ועתה בהרחבה. המלכה ויקטוריה וקודמיה כבשו טריטוריות רבות בעולם ומשם הביאו מנהגים מקומיים למשל: התה. המנהג לשתות אותו באנגליה החל כשאל חצר המלוכה הגיעה הנסיכה הפורטוגזית קתרינה בשנת 1650, ולימדה את המלך צ'ארלס השני ואת האנגלים ליהנות מהמשקה החם. אבות אבותיה כבר הכירו את התה ממסעותיהם ליפן כמאה שנה קודם. ומאז – היסטריה באנגליה. המשקה הפך פופולרי בבתי האצילים והחברה הגבוהה ואפילו קיבל זמן איכות שלו בלו"ז הבריטי – תה של מנחה. בטקס של שעה ארבע אחה"צ עם הכריכים הקטנטנים במילויים שונים, הסקונס ועוגת הבטנברג. התה היקר והאיכותי הגיע מסין אל בתי המעמד הגבוה ואילו תחליפים זולים יותר והאיכותיים פחות היה אפשר היה להשיג מהודו, לשם העתיקו הבריטים את גידולי שדות התה כאשר הסינים לא עמדו בקצב האספקה וכשהיחסים הדיפלומטיים החלו להתערער (מישהו אמר אופיום?).
על הדרך הגיע גם תבלין הקארי לאנגליה והרבה ממנו החל להופיע בתפריט הדלוח של האנגלים האנינים לאחר הכיבוש של הודו.
כמובן לכיבושים ולקשרי המסחר היו גם השפעות על האופנה בעיצוב ובאריגים שבהם השתמשו (על זה אולי אעשה פוסט נפרד יום אחד) וגם נחשו… על שיער הפנים.
השפמים המצחיקים עם הקצוות הארוכים והמסתלסלים (וכמה שיותר ארוך הרי זה משובח) הם יבוּא ישיר מהודו. מי שביקר שם, גם בימינו, ראה את השמפים הארוכים והמפוארים שבהם מתהדרים אנשי הדת והמבוגרים.
אז מה הקשר בין תה לשפמים ולספר "אי התפוחים"?
בתקופה הוויקטוריאנית מאוד התחשבו באופנת השפמים, גיליתי את העניין במקרה בפוסט שפרסמה ענבל שגיב נקדימון, מומחית להיסטוריית האופנה ומתרגמת ספרים ותיקה ומנוסה, בעמוד שלה "מה תלבשו למסע בזמן?" בפייסבוק, ובו הציגה תמונה של ספל עם משהו כסוף וחמוד מעל שפתיו בצורה של צדפה (היכנסו לקישור, התמונה שם). רק כשקראתי מתחת לתמונה את ההסבר הבנתי למה משמש הפריט החמוד הזה. משעשעים היו הוויקטוריאנים.
אם מנהג שתיית התה הפך כה פופולרי בתרבות הבריטית, מה לגבי השפם העומד, תרתי משמע, בין בעליו לבין ספל התה? לכך מצאו פתרון יצירתי – "שומר שפם" Mustache guard, למען לא יירטב חלילה או יתלכלך. בעליו עבד מאוד קשה על תחזוקתו ועיצובו הנוכחי ושתיית תה אינה מהווה סיבה להרס ההשקעה. הנה התמונות הקשות לפניכם.
ואל תשכחו להרים את הזרת בעת שתיית התה. טה-טה!
רוצים לקרוא את הסצנה של תה של מנחה מהספר "אי התפוחים"? עכשיו במבצעים באתר, אל תפספסו.
(קרדיט: התמונות במאמר הן מאתר depositphotos.com)
רציתי להודות לך הילה על חוויית קריאה בלתי נשכחת!!! קראתי את ספרייך פתחתי בכחותם על ליבך, המשכתי עם סודות באחוזת השושנים וקינחתי השבת עם זר של קוצים! נפלא!!!!! ממש נפלא! נהנתי מכל רגע, מצד אחד לא יכולתי להפסיק לקרוא מצד שני לא רציתי שיגמר! כמו כן קשה להחליט מי מהספרים יפה יותר…
תודה לך. מחכה לשניים הנותרים שעדיין לא קראתי ומקווה שיש לך עוד בקנה.
היי אורית, תודה על מילותייך החמות. יש עוד ספרים בקנה, מקווה שבחודשים הקרובים יצאו לאור.
את מוזמנת לעקוב כאן באתר ובקבוצת הפייסבוק "המגירה הסודית של הילה".