“אי התפוחים” כמעט נטול זקנים ושפמים, על אף שבתקופה הוויקטוריאנית נהוג היה להתהדר בשפמים ארוכים וזקנים מטופחים, ובואו לא נשכח את פאות הלחיים (טוב, פאות הלחיים הארוכות החלו בכלל בתקופה קודמת הרג’ינסי). וכמה שאני מדמיינת חזק אני לא יכולה לראות את שני הגיבורים שלי שם, אנתוני ודארן, עם שפם ארוך לי עד כתפיים. איך מתנשקים ככה? מסבך את התיאורים. אבל אני למודת ניסיון תיאורי נשיקות עם זקנים ושפמים, ראו ב”כחותם על לבך” (רודולפו) ויהיו מלא מאלה גם בספר הבא שלי “זר של קוצים”. אין אפס, חייבת להתחשב בתרבות האופיינית ללוקיישן שבו העלילה מתרחשת, והפוריטנים מה לעשות, אהבו שפמים וזקנים מחודדים. נו, טוב זה המאה ה- 17 שאהבה והכל מוכתב מארמון המלוכה בכלל, אבל זה ב”זר של קוצים”, בואו נחזור אל “אי התפוחים”.
תחקיר היסטורי לספר, כולל הכול. גם מנהגים, גינונים, דעות, פוליטיקה מקומית ודיפלומטיה, אופנה ומזון. הכול. בין השאר קראתי לגבי שיער פנים של הגברים בתקופה הוויקטוריאנית, נשמע יותר טוב באנגלית ?, הסיבה לשפמי הענק והפאות המוזרות הן הכיבושים של האימפריה הבריטית וקשרי מסחר עם המזרח הרחוק והקרוב יותר.
המלכה ויקטוריה וקודמיה כבשו טריטוריות רבות בעולם ומשם הביאו מנהגים מקומיים למשל: התה. המנהג לשתות אותו באנגליה החל כאשר אל חצר המלוכה הגיעה הנסיכה הפורטוגזית קתרינה בשנת 1650 ולימדה את המלך צ’ארלס השני ואת האנגלים ליהנות מהמשקה החם. אבות אבותיה כבר הכירו את התה ממסעותיהם ליפן כמאה שנה קודם. ומאז היסטריה באנגליה, המשקה הפך פופולארי בבתי האצילים והחברה הגבוהה ואפילו נכנס למנהגי תה מנחה, של שעה ארבע אחה”צ עם הכריכים הקטנטנים במילויים שונים, הסקונס ועוגת הבטנברג. התה היקר והאיכותי הגיע מסין אל בתי המעמד הגבוה ואילו תחליפים זולים יותר והאיכותיים פחות היה ניתן היה להשיג מהודו, לשם העתיקו הבריטים את גידולי שדות התה כאשר הסינים לא עמדו בקצב האספקה והיחסים הדיפלומטיים החלו להתערער (מישהו אמר אופיום?).
גם הקארי הגיע לאנגליה מרחוק והרבה ממנו החל להופיע בתפריט הדלוח של האנגלים האנינים בשל הכיבוש בהודו.
כמובן לכיבושים ולקשרי המסחר היו גם השפעות על האופנה בעיצוב ובאריגים בהם השתמשו (על זה אולי אעשה פוסט נפרד יום אחד) וגם נחשו …. על שיער הפנים, מסתבר.
השפמים המצחיקים עם הקצוות הארוכים והמסתלסלים (וכמה שיותר ארוך הרי זה משובח) הם יבוא ישיר מהודו.
אז מה הקשר בין תה לשפמים ולספר “אי התפוחים”?
בתקופה הוויקטוריאנית מאוד התחשבו באופנת השפמים, גיליתי את העניין במקרה בפוסט שפרסמה ענבל שגיב נקדימון, מומחית היסטוריית האופנה ומתרגמת ספרים וותיקה ומנוסה, בעמוד שלה “מה תלבשו למסע בזמן?” בפייסבוק, ובו הציגה תמונה של ספל עם משהו כסוף וחמוד מעל שפתיו בצורה של צדפה (היכנסו לקישור, התמונה שם). רק כשקראתי מתחת לתמונה את ההסבר הבנתי למה משמש הפריט החמוד הזה, משעשעים היו הוויקטוריאנים.
אם מנהג שתיית התה הפך כה פופולרי בתרבות הבריטית, מה לגבי השפם העומד, תרתי משמע, בין בעליו לבין ספל התה? לכך מצאו פתרון יצירתי – “שומר שפם” Mustache guard, למען לא יירטב חלילה או יתלכלך. בעליו עבד מאוד קשה על תחזוקתו ועיצובו הנוכחי ושתיית תה אינה מהווה סיבה להרס ההשקעה. הנה התמונות הקשות לפניכם.
ואל תשכחו להרים את הזרת בעת שתיית התה. טה-טה!
רוצים לקרוא את הסצנה של תה של מנחה מהספר “אי התפוחים”? עכשיו במבצעים באתר, אל תפספסו.
The following two tabs change content below.
הילה ארוון
בעלים ומנהלת בחברת הספרים של הילה
הילה ארוון, מו"לית ומחברת הספרים 'סודות באחוזת השושנים', 'כחותם על ליבך', 'הדרך הביתה', 'אי התפוחים', 'זר של קוצים' והדואט "פצעי אוהב" ו"נשיקות שונא".
פוסטים אחרונים מאת הילה ארוון (הצג הכל)
- דירה עם מרפסת עורפית – סיפור לפסח 2020 - 8 באפריל 2020
- פטיש המכשפות - 22 בינואר 2020
- לו הייתי פיצ’רוי… לה -לה-לה…. - 21 בינואר 2020
רציתי להודות לך הילה על חוויית קריאה בלתי נשכחת!!! קראתי את ספרייך פתחתי בכחותם על ליבך, המשכתי עם סודות באחוזת השושנים וקינחתי השבת עם זר של קוצים! נפלא!!!!! ממש נפלא! נהנתי מכל רגע, מצד אחד לא יכולתי להפסיק לקרוא מצד שני לא רציתי שיגמר! כמו כן קשה להחליט מי מהספרים יפה יותר…
תודה לך. מחכה לשניים הנותרים שעדיין לא קראתי ומקווה שיש לך עוד בקנה.
היי אורית, תודה על מילותייך החמות. יש עוד ספרים בקנה, מקווה שבחודשים הקרובים יצאו לאור.
את מוזמנת לעקוב כאן באתר ובקבוצת הפייסבוק “המגירה הסודית של הילה”.