חשיבותה של הטרמינולוגיה בכתיבה של רומן היסטורי

אם אתם תוהים מדוע בדואט “פצעי אוהב” ו”נשיקות שונא” אני לא משתמשת במילה אדריכל/ארכיטקט כדי לתאר את המקצוע של מייסון פורסיית’ שמגיע לשפץ/לשחזר את האגף הצפוני של אחוזת נורת’, אז דעו לכם שיש לכך סיבה מוצדקת.

כאשר כותבים ספר היסטורי יש לשים לב לטרמינולוגיה של המילים. לבחון את הרקע של המילה בשפת המקור ולוודא שהייתה קיימת באותה התקופה בה נכתבת העלילה.

הקושי הגדול בכתיבה של רומן היסטורי הוא חוסר היכולת להשתמש במילים מודרניות שאליהן אנו רגילים ומצד שני להיזהר מלכתוב בשפה שייקספירית או גבוהה מדי שלא תהיה מובנת לציבור הרחב (ואפילו לא לכותב עצמו).

אני מתמודדת עם הנושא הזה כבר מספר ספרים. בכל תקופה יש להיות קשובים לטרמינולוגיה האופיינית לזמנה אחרת נחטא באנכרוניזם (כשל כרונולוגי). ככל שהתקופה מתפתחת יותר ומודרנית יותר כמו ב”אי התפוחים” (המאה ה- 19) אני מוצאת שקל לי יותר לכתוב בשפה הדומה לזמננו, למעט מילים מודרניות/תופעות/אירועים ומונחים שלא היו קיימים אז. וככל שהיא מוקדמת יותר כמו ב”כחותם על ליבך” (סוף המאה ה- 15) כך יהיה עליי להיות יצירתית יותר בכתיבה.

עלילת הדואט “פצעי אוהב” ו”נשיקות שונא” מתרחשת במאה ה- 17 באנגליה, הגיבור הראשי מייסון מתעסק באדריכלות. כדי לכתוב על התחום בדקתי כיצד כינו את העיסוק והעוסקים בו באותה התקופה ואיפה למדו תכנון מבנים, האם באוניברסיטה/בבי”ס מקצועי לאדריכלים/בי”ס לעיצוב/באטליות של אומנים….?

במהלך התחקיר ההיסטורי גיליתי שבמאה ה- 17 באנגליה המקצוע הזה לא נקרא ארכיטקטורה (אדריכלות בעברית).

הארכיטקט/האדריכל/הרב-בנאי/הבנאי הראשי, תכנן את המבנה מן המסד ועד הטפחות ותחתיו עבדו מנהלי עבודה ומומחים נוספים בתחומים הקשורים לבנייה: סתתים, פסלים, חרשי ברזל, נגרים, נפחי זכוכית וכיוצב’ וכמובן בנאים פשוטים שהיו פועלי ביניין, לא פחות חשובים מכל מומחה אחר.

במאה ה- 17 באנגליה מי שרצה להיות רב-בנאי למד תכנון מבנים או אדריכלות/אומנויות יוון ורומי העתיקות. היו בתי ספר לתחום ברחבי אירופה, במיוחד באיטליה שממנה הפיצו את סגנון הבנייה האופנתי והעדכני (כמו אדריכלות פלדיאנית שהשפיעה על הרב בנאי (הארכיטקט) האנגלי איניגו ג’ונס) ברחבי היבשת ועד למושבות האנגליות בעולם החדש בניו-אינגלנד (בעיקר עבור מבנים לממשל או למוסדות ציבור).

מסלול ההתמקצעות של מייסון החל בלימודי הנדסה בהווארד קולג’ (כיום אוניברסיטה הווארד) בניו-אינגלנד ואחר כך ברומא, באקדמיה לאומניות יוון ורומי העתיקות. בין השאר למד מן הסתם עיצוב פלדיאני שהשפיע רבות על אדריכלים ברחבי העולם במאה ה- 17 וה – 18 ואת אחד מהשפעותיו אתם בוודאי מכירים: הבית הלבן. מכיוון שמייסון רק שיפץ/שיחזר את האגף שנשרף באחוזת נורת’ לא הזדמן לו לתכנן מבנה חדש בספר. אני מקווה שהוא הגשים את שאיפותיו בניו-אינגלנד.

כדי להבין בתחום, באדריכלות של המאה – 17, ההיסטוריה שלה באנגליה (אני מזכירה שם גם ארכיטקטורה קדומה יותר מתקופת טיודור) למדתי על הנושא במרשתת, דרך קריאת מאמרים שונים, דרך בחינת ציורים אותנטיים של אחוזות ומבנים תקופתיים ותצלומים (פנים וחוץ) ודרך סרטים תיעודיים על אחוזות אנגליות מהמאה ה- 17 בעיקר.

בהתבסס על מה שלמדתי ציירתי/כתבתי על נייר את תיאור אחוזת נורת’ שיהיה לנגד עיניי בעת כתיבת הספר וכדי שלא אתבלבל בתיאורים השונים של עוד מבנים שמתוארים בדואט.